קרקוע

קרקוע היא הטכניקה שבעזרתה אנחנו מחברים את המטופל לאלמנט היחיד מתוך האלמנטים של הטבע שבו אין שינוי: הקרקע, או כוח הכבידה. הדרך לעשות זאת היא על ידי הזמנה של המטופל לעצום את עיניו, להתרווח בכיסאו ולהרגיש שכפות רגליו מונחות על האדמה בצורה יציבה ושכל הגוף שלו נינוח. אנחנו משתדלים שבמשך ההתקרקעות, המחשבות לא ינדדו לזיכרונות מערערים או כואבים, ושהמטופל יחווה שלווה מסוימת. כשהושגה תחושה של רוגע אפשר להתחיל תהליך טיפולי שבו נפגשים עם החרדה, האבדן או העלבון באופן שבו המטופל מרגיש שהוא מוגן מפני התמוטטות נפשית.

לדוגמא:

גילי (שם בדוי), סטודנט בשנות העשרים לחייו, הגיע לטיפול בעקבות מחלה קשה של אביו, אשר התאשפז לאחרונה בבית החולים. אימו הרבתה לבכות ולבטא את חוסר התקווה שלה להחלמת האב. גילי חווה התקפי חרדה בעיקר לפני השינה, אבל גם לפעמים כשלמד בחדרו שבמעונות הסטודנטים. הוא פונה פעמיים באמבולנס לבית החולים משום שחברו לחדר חשש שגילי סובל מהתקף לב. הוא קיבל תרופות כדי למנוע את הישנות ההתקף, אבל נאמר לו שהוא צריך גם עזרה נפשית כדי ללמוד דרכים להתמודדות עם המצב הקשה.

גילי רזה והליכתו מאד קלילה וזריזה. כשישב בקליניקה לראשונה, עקביו נשענו על רגלי הכיסא וקצות נעליו כמעט שלא נגעו ברצפה. כשתאר את המצב של אביו ואת העובדה שאימו אינה מסוגלת לתמוך במשפחה, נמלאו עיניו דמעות והוא לא הצליח לדבר. גילי הסכים להצעתי ש"נקרקע" אותו, ועל פי בקשתי חלץ את נעליו, עצם את עיניו, והניח את כפות רגליו במלואן על הרצפה. הנחיתי אותו בתהליך עד שנרגע והתמסר לישיבה נוחה בכיסאו.

הוא פקח את עיניו וכבר מסוגל היה לתאר חלק מן האירועים והחוויות שהטרידו והפחידו אותו. לאט-לאט הוא למד דרכים נוספות לוויסות עצמי והתמודדות עם החרדות. הוא הצליח לעזור לאביו להשתקם, ואף נעזר בטכניקות שלמד כדי להירגע לפני בחינות ולהצליח יותר מאשר הצליח בעבר.