הדהוד

ההדהוד הוא כלי טיפולי, אשר באמצעותו חשה המטפלת בגופה שלה את התחושות הגופניות ואת ההתרחשויות הרגשיות של המטופל.
במהלך המפגש מספר המטופל על אירועים בחייו, על מחשבותיו ורגשותיו. בנוסף למידע שמושמע בחדר, יתכן שגם גופו או פניו של המטופל יעבירו מסר בלתי מודע.

 כמו כן, יתכן שיחול שינוי ברמת האנרגיה שלו, או בעוצמת וקצב הדיבור. בגישה הגופנית-נפשית, המטפלת מאזינה לגופה ושמה לב לתחושות ולרגשות שעולים בה, אשר אין כל אפשרות שהם קשורים אליה ונובעים מאירועים בחייה. על-כן היא יכולה להסיק שהיא משקפת ומהדהדת בתחושותיה את חוויית המטופל. למיומנות זו יתרונות רבים: ראשית, המטופל מרגיש שמבינים אותו ומרגישים ממש כמוהו, גם אם הדברים לא נאמרים במפורש. שנית, לעיתים המטפלת בוחרת לשתף באופן ישיר את המטופל בהדהוד שחשה, ובכך מעוררת אותו לתחושותיו ורגשותיו. ייתכן שעולה אצלו חוויה המודחקת שנים רבות, וזוהי הזדמנות לברר את משמעותה ואולי להשתחרר מהמועקה שליוותה את החוויה הזו. אגב, הדהוד מסוג זה מתקיים גם בין האם לבין תינוקה. כך היא מרגישה מתי הוא רעב, צמא או עייף. אם התגובה אימהית למטופל בראשית חייו לא הייתה תקינה, ההדהוד בחדר הטיפולים יכול להשלים עבורו את החוויה החסרה. 

לדוגמא:

ענת (שם בדוי) אשת עסקים מצליחה מצפון הארץ.
 לאחרונה, אמרו לה בני משפחה וחברים שהיא מגיבה בקוצר רוח ועצבנות שאינם אופייניים לה, ולכן היא החליטה, כדבריה,
"לבדוק מה קורה" ולהגיע לטיפול.

 בהתחלה היה נראה, שככל אישה מוצלחת היא נאלצת להתמודד עם ריבוי מטלות, ובכך מסתכמים קשייה. בצחוק, היא כינתה את עצמה "אשת ברזל". בפגישותינו, נהגה לספר בקלילות ובהומור על אירועים מאתגרים בחייה, אך מידי פעם השתתקה. כשהיא שבה לדבר, שוב הייתה שפתה עשירה וקולחת והיה לה פתרון לכל בעיה. עד שבאחד המפגשים, כשהיא שותקת, אני מבקשת ממנה לעצור.
להשתהות. לא לדבר אלא רק להרגיש. אני מתבוננת בה ומרגישה כאילו השרירים שלי עצמי מאובנים, שדמעות עולות בי ושבעוד רגע אבכה. אני מרגישה עצב עצום ובלתי מוסבר, ומבינה שאני מהדהדת בתוכי את התחושות של ענת. אני שואלת: "ענת, מה קורה"? היא מרימה את עיניה ומנסה לחייך, אך "מסיכת הגבס" שעל פניה נשברת, ומתחת להבעה הבוטחת מתגלה צער רב. מסתבר שסבתה האהובה, אשר הייתה שותפה לגידולה וחינוכה של ענת, נפטרה לפני פחות משנה כאשר ענת שהתה במסגרת עבודתה בחו"ל. ענת חזרה לישראל רק לאחר הלוויה, והמשיכה בשטף היומיום של עבודתה ובניהול צרכי המשפחה. לראשונה מאז האבדן, ענת מאפשרת לעצמה לחוש את הכאב והגעגועים. כתוצאה מהתהליך שעברנו ביחד, השתפרו יחסיה של ענת עם בני משפחתה. בתאריך השנה למות הסבתא, הגיעה ענת לקבר עם משפחתה, והקריאה הספד המתאר את תהליך הפרידה הקשה שעברה.