כהורים, אנחנו מכירים מצוין את הילד שלנו. הוא גדל בביתנו, "בשר מבשרנו", ואנחנו מקווים שהמסגרת החינוכית תהיה המשך לחינוך שקיבל אצלנו. אבל לפעמים לגן הילדים או לבית הספר יש דרישות או ערכים שונים מאילו של הבית, ואנו נאלצים למצוא את הדרך ליישב את הקונפליקט כדי שילדנו לא יסבול. לא נוכל לשנות את המוסד החינוכי, אבל אולי נוכל לגרום לכך שיראו את הילד, שיבחינו בייחודיות שבו. ייתכן שנצטרך גם ללבן את הדברים בבית, לתאם ציפיות ולהתאים את עצמנו.
בשיחותינו המשותפות, נוכל לבדוק לעומק מהם צרכי הילד ואיזה מענה יהיה מדויק עבורו. נברר גם מה הם הערכים, האמונות והשאיפות של כל אחד מן ההורים, כי לעיתים קיימים הבדלים בהשקפותיהם לגבי טובת הילד. לאחר שנמפה ונזהה את הדעות, החלומות והשאיפות, נוכל להחליט מהי הדרך הטובה ביותר לגשר בין המסגרת החינוכית לבית.
לדוגמא:
יונתן (שם בדוי) לומד בכתה ב'. הוא מאד תזזיתי, קשה לו לשבת זמן רב, יש לו חוש הומור והוא מצחיק את חבריו לכיתה. הישגיו בלימודים נמוכים, למרות שבאבחון הסתבר שיש לו אינטליגנציה סבירה עם בעיית קשב וריכוז קלה מאד. המחנכת נוזפת בו כשהוא מזלזל בה ומתחצף אליה, וטוענת שהוא אינו מנצל את הפוטנציאל הלימודי שלו.
בשיחותיי עם ההורים מסתבר, שלאב הייתה מערכת יחסים בעייתית עם המסגרות החינוכיות בהן למד. כתוצאה מכך, הוא חסר אמון כלפי המורים ונוטה לכעוס עליהם. בניגוד לכך, האם הייתה ילדה שקטה ומופנמת, והסתפקה בהישגים בינוניים. היא עדיין מביעה חשש רב מפני המחנכת והיועצת של בית הספר, ותמיד מרגישה מושפלת כשהיא יוצאת משיחה עימן. עוד לפני ששלחו את יונתן לכיתה א', אמר לו האב שלא ייתן למורות לנצל את מעמדן ו"לרדת עליו". לעומתו, אמרה האם ליונתן שלא יפריע בכיתה. במהלך הבירור נוצרת אצלי התחושה שכאשר הילד חוזר הביתה ומספר על עוד קונפליקט עם המחנכת, האב מעיר לו על כך כביכול, אבל באופן מרומז ובלתי מודע גם משדר תמיכה בהתנהגותו של יונתן. זאת, בעוד שההסתייגות האם מחוצפתו של הילד היא מינורית. אני מבינה שהילד מזדהה עם האב, קולט את התנהגותו כ"גברית" ורואה בה מודל לחיקוי, ואילו התנהגותה של אימו נראית לו כ"נשית ונכנעת". לעיתים הוא חצוף גם כלפיה, אף אם יצטער על כך לאחר מעשה וינסה לחבק ולפייס אותה.
כשמסתבר לנו שהתנהגות הילד אינה נובעת מהתנסותו העצמאית בבית הספר, אלא מההשלכות של הוריו שנטעו בו כביכול את רגשותיהם, אנחנו מחליטים על גישה שונה. יחד אתי מתחילים ההורים לבחון את בית הספר באופן אובייקטיבי יותר, ומגלים גם את יתרונותיו. הם מגיעים למחנכת לשיחה אישית פתוחה וארוכה, בה הם מחליטים על דרכי פעולה ברורות ושפה משותפת בגישתם לילד. מכאן ואילך, השינוי מגיע מהר מאד. התנהגותו של יונתן נרגעת, הוא מצליח להתרכז בלימודים והישגיו עולים. כעת, חוש ההומור שלו משעשע גם את המחנכת, אשר כבר אינה מרגישה מותקפת על ידו.