החוויה החסרה

אחת הטכניקות הטיפוליות אשר נובעות מגישת האקומי היא החיפוש אילו חוויות מכוננות חסרות בחיי המטופלים, והשלמתן בחדר הטיפולים. במהלך שנות חייו הראשונות אמור האדם לחוש אהבה, ביטחון, הגנה, הזנה רגשית ופיזית, קשב לצרכיו, התאמה של הוריו למצבים הנפשיים שלו ועוד. כך רוכש התינוק "אמון בסיסי" (מושג שגור בפסיכולוגיה) באנשים המגדלים אותו ובעולם בכלל. בפועל, המצב אף פעם אינו אידיאלי. המציאות היומיומית אינה מאפשרת מענה מושלם לצרכי התינוק, והאמת היא שגם לתסכול של התינוק יש חשיבות מסוימת בחינוכו. אך חוסרים מסוימים עלולים להותיר באדם כאב או תחושה של "בור שלא ניתן למלאו". כשהם עולים במהלך הטיפול, הם מתבטאים בתחושות גופניות כגון כיווץ, קור, רעד או חנק בגרון, רגשות כמו אימה, חרדה או אדישות, ולעתים אף דחף להימלט. הללו יכולים להעיד על כך שחסרה למטופל החוויה המיטיבה שאמורה לספק לו תשתית נפשית איתנה למשך כל ימי חייו. בחדר הטיפולים ניתן לאתר את החסר ולדבר כך, וגם להעניק למטופל חוויה מתקנת, אשר תבסס מחדש את תחושת האמון, הביטחון והמוגנות שלו. 

לדוגמא:

רותם (שם בדוי) אינה מצליחה לבנות זוגיות, למרות שהיא אישה צעירה ואטרקטיבית. גם אין לה חברות נפש, משום שהיא אינה בוטחת בבני אדם. המשפט שהיא חוזרת עליו הוא: "אין לי ציפיות מאף אחד". אנחנו מקיימות תהליכי מיינדפולנס כדי להתמקד בתחושה הזאת, שאין לה על מי לסמוך. לאחר תהליך בניית אימון בחדר הטיפולים, היא נזכרת שבגיל צעיר מאד היא שכבה חולה, הוריה נסעו לעבודה, והמטפלת שהייתה אמורה להגיע לשמור עליה איחרה. ההורים השאירו עבורה טלוויזיה פועלת ובתוכה קלטת של שירי ילדים. רותם חשה שהקולות חזקים והצבעים בוהקים מידי. היה לה קר והיא שכבה מכורבלת והרגישה שאף אחד לא שומר עליה. תוך כדי שהיא מספרת את הסיפור, היא מתכווצת ושפתיה רועדות. אני מציעה לה לשכב על המיטה בחדר הטיפולים והיא מתקפלת על צידה כבתנוחת עובר. אני עוטפת אותה היטב בשמיכה. היא בוכה ואני מניחה את ידי על הכתף והשכמה שלה, ומידי פעם אני אומרת: "אני איתך". לאט-לאט היא נרגעת, מתיישבת ומתבוננת בי. ניכר שרותם הרגישה שראו אותה ושקיבלה את המענה לצרכיה. מתקיימים מפגשים נוספים שבהם אני מספקת לרותם את החוויה החסרה. לאחר זמן, ניתן להבחין בשינוי ביחסה לבני אדם. היא מסוגלת ליצור קשרים עמוקים יותר.